היי,התמונה מוגנת ע''י זכויות היוצרים ©

 img_0545-edit

רוח נושבת מעל לאנשים הממהרים לאסוף את חפציהם ולחזור לביתם טרם רדת החשכה. חוץ ממנה.

img_0729-edit

img_0725-2

כפות רגליה רומסות את החול הרך והגלים הקרירים מלטפים אותן.

img_0647

img_0615-edit

img_0618-edit

עיניה נעוצות בלהבה השוקעת באופק.

img_0602-edit

 

הים הוא המקום היחיד בו היא יכולה לשהות מבלי להרגיש את הקור והטלטול של הסערות המשתוללות בחייה. ויחד עם השמש שוקע גם הצבע בעיניה…

img_0696-edit-1

וזוהי ריין. מלכת השקט.

img_0823-edit

באישון לילה, שוכבת על מזרון בפינה ומקשיבה מלכת השקט לצעקות וצלליות האימה על הקיר הקטן. וזיכרון טעם הדם כבר ממלא את פיה.

בבוקר, שכבת קור לבנה עוטפת את הרחובות ורעש חנוק של תלונות ילדים בדרכם לבית הספר. שם, היא יושבת בקצה הכיתה עטופה במעיל ובדממה. שומעת מלכת השקט את סיפוריהם של חברי כיתתה.

סיפורים שמספרים על ילדה אחת, מוזרה, שגרה על גדות הנהר. שיער חום יש לה ועיניים קפואות- בדיוק כמו מילים בגרונה.

img_0611-edit

img_0696-edit-edit

עשרות גרסאות שמעה כבר. אולי נולדה אילמת. אולי קולה הלך לאיבוד. אולי קולה הוא כשל מפלצת והיא מעדיפה שלא ישמע.

img_0819

או שאולי בכלל הים, אותו היא כל כך אוהבת, כמו בסיפור של בת הים הקטנה העניק לה את החופש לחיות אך בתמורה לקח את המילים.

img_0591-edit

img_0789-edit

חלק מהסיפורים היא משרבטת במחברת.

img_0688-edit-edit

ובלילות בהם השלג צונח מחוץ לחלונה היא מדמיינת. מה יכול לקרות אילו הייתה הדמות מהסיפורים, איך חייה היו נראים.

img_0648

img_0793-edit

img_0570-edit

והאמת היא שמלכת השקט כלל אינה מלכת השקט. היא מדברת ותמיד דיברה. זה פשוט שלא היה שם אף אחד שישמע את המילים שלה…

img_0764

img_0652

img_0834-edit

 

♥♥♥

 

וזה הסיפור שכתבה מיה, בתי הבכורה, בת 15 וחצי. כתיבה מהווה חלק מאוד משמעותי בחייה ואני מאוד אוהבת את סגנון המיוחד שלה, לפעמים הנוטה לדרמה ולפטליות מסוימת,דבר שדי מאפיין את בני גילה…